רשימות שיעורים על הוריות ג׳ א:ה׳-ט׳

« רשימות שיעורים על הוריות ב׳ ע״ב רשימות שיעורים על הוריות ג׳ ע״ב »

5 אֶלָּא הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ רוֹב קָהָל. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר דְּפוֹטֵר? אֶלָּא לָאו: הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ מִיעוּט קָהָל, וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: יָחִיד שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין – פָּטוּר, וּמַר סָבַר: יָחִיד שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין – חַיָּיב.

6 אָמַר רַב פָּפָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יָחִיד שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין – פָּטוּר, אֶלָּא בֵּית דִּין מַשְׁלִים לְרוֹב צִבּוּר קָמִיפַּלְגִי.

7 מָר סָבַר: בֵּית דִּין מַשְׁלִים לְרוֹב צִבּוּר, וּמַר סָבַר: אֵין בֵּית דִּין מַשְׁלִים לְרוֹב צִבּוּר.

8 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל, וּמַאן חֲכָמִים – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: צִבּוּר מַיְיתֵי וּבֵית דִּין מַיְיתִי.

9 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ, וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: שֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ, אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט חַיָּיב.

פירוש רשימות שיעורים על הוריות ג׳ א:ה׳-ט׳

5 גמ'. ואב"א כגון שחטאו ששה והן רובו של קהל, או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל, ומתניתין מני ר' שמעון בן אלעזר היא, דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו חטאו ששה והן רובו של קהל, או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל חייבין.

6 עיין בתוספות הרא"ש ד"ה ר"א ב"ר שמעון אומר משמו חטאו ששה והם רובו של קהל שכתב בשם הירושלמי, וז"ל ירושלמי אמר ר"א לא אמר אלא ששה שהם רוב הא ה' אף על פי שהם רוב הרי אלו פטורין אמר ר' יוסי בר בון מתני' אמרה כן מחצית השבטים ובלבד רוב אוכלוסין ודכוותה מחצית אוכלוסין ובלבד רוב השבטים עכ"ל. ומבואר דלפי הירושלמי אם חטאו רק ה' שבטים בלבד אע"פ שחטאו רוב אוכלסין מ"מ ב"ד הגדול אינם חייבים בפר העלם דבר, וכן אם חטאו רוב שבטים אך הם מיעוט אוכלוסין אינם חייבים עד שתהיה מחצית האוכלוסין. אמנם עיין ברמב"ם פי"ג מהלכות שגגות ה"ב וז"ל והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינן מצטרפין לרוב הקהל, עד שיהיו הרוב שעשו חוץ מן הסנהדרין, עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם, אף על פי שאלו העושים שבט אחד, וכן אם עשו רוב השבטים אף על פי שהן מיעוט הקהל, בית דין חייבים והעושין פטורין, כיצד היו יושבי ארץ ישראל שש מאות אלף ואחד, והיו העושין בהוראת בית דין שלש מאות אלף ואחד והרי כולן בני יהודה בלבד, או שהיו העושים בני שבעה שבטים כולן אף על פי שיש בהן מאה אלף, הרי בית דין חייבין וכל העושים על פיהם פטורין ואין משגיחין על יושבי חוצה לארץ שאין קרוי קהל אלא בני ארץ ישראל, ושבט מנשה ואפרים אינן חשובין כשני שבטים לענין הזה אלא שניהם שבט אחד עכ"ל. ומבואר דלהרמב"ם אם רוב אוכלסין חטאו אע"פ שהן מיעוט שבטים חייבים בפר העלם דבר. ונראה דהרמב"ם סובר דהבבלי חולק על הירושלמי, וס"ל דסגי או ברוב אוכלסין ציבור או ברוב שבטים קהל. ואילו הירושלמי סובר דאם הרוב נסתר ע"י רוב אחר אזי אינו נידון כרוב, ואילו במחצה על מחצה סגי ברוב אחד. ופלוגתתם צ"ב.

7 ונראה דיש לעיין אם הדין דבעינן שחטאו רוב הציבור חל מדין דרובו ככולו או דחל מדין רוב בלבד. והנה אם רוב ציבור שחטאו חל מדין רוב בעלמא אזי י"ל דאף אם יש רוב אחר המכחישו וכגון דחטאו רוב אוכלסין אך רק מיעוט דהשבטים, אזי י"ל דסגי ברוב אחד לקבוע את החיוב דפר העלם דבר. משא"כ אם רוב ציבור חל מדין רובו ככולו אזי י"ל דבעינן שלא תהיה סתירה בין רוב ציבור לרוב קהל, דאם יש רוב אוכלסין שחטאו אין לומר דחשיב רוב הציבור מדין רובו ככולו אם יש כנגדו רוב קהל שלא חטאו, ובעינן עכ"פ שיהיה מחצה על מחצה שבטים. ויתכן דבזה נחלקו הבבלי והירושלמי, דהבבלי וכן פסק הרמב"ם סובר דבעינן רוב ציבור מדין רוב בעלמא ולכן סגי או ברוב אוכלסין לבדו או ברוב שבטים לבדו דיש מחייב של פר העלם דבר ברוב אחד דע"י זה נחשב שרוב הציבור חטאו. משא"כ הירושלמי סובר דרוב ציבור שחטאו חל מדין רובו ככולו ולכן אם יש סתירה בין רוב השבטים לבין רוב האוכלסין לא חל דין רובו ככולו ופטורין.

8 ועיין במנחת חינוך פרשת ויקרא מצוה קכ אות א' שכתב וז"ל והנה לא נתבאר אם הם מחצה על מחצה, ומחצה עשו כהוראתן אי דינם כרוב או כמיעוט, ע' פסחים פכ"צ רב סבר מע"מ כרוב, והר"מ בהק"פ פוסק כותיה, א"כ כאן כיון דכ"א הוי כרוב אין מביאין פר דהמחצה שלא עשו נקראים רוב וגם אין מביאין קרבן יחיד דה"ל כרוב שעשו דאין מביאין ק"י ע"כ אין מביאין כלל ואפשר הוא ספק עכ"ל. ולכאורה י"ל דזה תלוי בחקירה הנ"ל דאם יסוד הדין דרוב ציבור שחטאו מיוסד בדין רובו ככולו אזי אין לומר כרב דמחצה על מחצה הוי כרוב, ורק אם הדין חל מדין רוב בעלמא יתכן דאליבא דרב מחצה ומחצה כרוב דמי.דלא מסתבר לומר דמחצה על מחצה הו"ל כרוב מדין רובו ככולו אלא דכמו דרוב בעלמא סגי ה"ה דמחצה על מחצה סגי להיות נחשב ציבור שחטאו.

9 ועוד י"ל דהרמב"ם והירושלמי נחלקו האם יש ב' מחייבים נפרדים בפנ"ע דהיינו ציבור אוכלסין וקהל שבטים או לא, דלהרמב"ם יש ב' מחייבים נפרדים ואילו הירושלמי סובר דחל מחייב אחד של קהל וציבור ביחד וכשיש מחצה על מחצה שבטים ביחד עם רוב ציבור אזי מצטרפין קהל וציבור למחייב אחד, משא"כ כשסתרי אהדדי אין מצטרפין למחייב אחד.

« רשימות שיעורים על הוריות ב׳ ע״ב רשימות שיעורים על הוריות ג׳ ע״ב »